"בשבילי, יש לדמות אפשרויות הבעה אינסופיות. לעיתים קרובות בעת ביצוע הרעיון שלי, אני מסדרת מחדש את תנוחות גופי, כדי למצוא מקבילה גופנית לרגש. אני מחפשת צירופים מכל האפשרויות הנפלאות של יחסי תנועה וצורה. אני מרשה לגופי לצנוח לתוך רגש של הרגע וחוקרת את אופן סידורו...יד נוגעת, האצבעות מתפשטות, הראש מסתובב, הבהונות מתקפלות.
יצירת פיסול היא בשבילי כמו לחזור ולאשר את החיים. וזה מספק עבורי דחף מניע לחיי."

"משנת 1991- 1997 , המאבק שלי במחלת ניוון שרירים, הפך לנושא של חיים ומוות בעבודתי.
במשך השנים האלה, התבטא הדבר בשעות של עבודה תוכך שכחה עצמית כשאני יושבת בסטודיו על כיסא הנדנדה שלי.
חולשת הגוף הגשמי היוותה אתגר לרוח המדרבנת, כאשר שניהם, לעיתים קרובות, נעו לכיוונים מנוגדים.
האם יכולה הרוח לקרוא תיגר על הגוף ולהעפיל לגבהים כאילו היא נצחית?"

"אני נוצרת מכל משמר את ייעודי
מחדשת את כוח האהבה
להבין מציאות משתנה
ולשמור על סיבה להיות."