מרסל ינקו

janco_pict2\r\n\r\nמרסל ינקו (24 במאי 1895 – 21 באפריל 1984)\r\nמרסל ינקו נולד ב-24 במאי 1895 בבוקרשט. כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון, בשנת 1912, הפיק ינקו, יחד עם טריסטן צארה ויון וינאה כתב עת בשם סימבול. ינקו הגיע לציריך בשנת 1915, כדי ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני. הוא השתתף במפגשים האמנותיים של הקברט “וולטר”, שם הכיר את ז’אן ארפ ופגש שוב את טריסטן צארה והיה ממקימי קבוצת “אמנים רדיקליים” בה היו שותפים גם טריסטאן צארה, הוגו באל, ארפ, אלברטו ג’אקומטי ועוד.\r\n\r\nמהקבוצה הזאת צמחה תנועת הדאדא. התנועה הייתה אבנגרדית ומעוררת סערה, והובילה את האמנות, הספרות והשירה לסדרה של חידושים ששינו את סדר היום בעולם.\r\n\r\nבשנת 1921 עבר ינקו לפריז ונפרד מתנועת ה”דאדא”. בשנת 1922 חזר לרומניה והיה ממקדמי אמנות האוונגרד.\r\nהוא לקח חלק בחוג שהנהיג המשורר יון וינאה, שהפיק את כתב העת “קונטימפורנול” בין השנים 1924 – 1936. ינקו השתתף בתערוכות שארגנה הפסלת מיליצה פטרשקו.\r\nיצירותיו המוקדמות עוסקות ביחסים שבין צורה ובין צבע. סגנונו באותה תקופה כלל גם טכניקות של קולאז’ ואסמבלאז’ ושימוש בחומרים כגון בדי יוטה, צבעים, חבלים ועוד. עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1941 הושפע מהנופים והמראות והחל לצייר בסגנון פיגורטיבי יותר נושאים הקשורים לארץ ישראל ולמדינת ישראל המתפתחת כגון חיילים, צופרים ועוד בסגנון השואב מן הקוביזם והאקספרסיוניזם. בנוסף הוא עבד בעיריית תל אביב ולאחר מכן במשרד ראש הממשלה והיה אחראי במידה רבה לאיתור מקומות להקמת פארקים לאומיים.\r\nמרסל ינקו היה ממייסדי כפר האמנים בעין הוד, אותו גילה באחד ממסעות האיתור שלו, וללא ספק הדמות הדומיננטית ביותר שפעלה בו.\r\n\r\nבשנת 1952 השתתף בביאנאלה של ונציה. הוא ארגן את קבוצת “אופקים חדשים” ואת קבוצת היצירה האמנותית של עין הוד. ינקו גם יצר תבליטים ובתחום האדריכלות צריך להזכיר את “בית יוסטר”, שבנה בשנת 1929 בבוקרשט.\r\n\r\nבשנות חייו האחרונות הוקם בעין הוד “מוזיאון ינקו דאדא” המוקדש ליצירותיו ולסגנון הדאדאיסטי. במוזיאון ישראל קיימות כמה עבודות מתקופת הדאדא.\r\n\r\nינקו חתן פרס ישראל לציור לשנת לתשכ”ז. הוא גם קיבל את “פרס דיזנגוף” מטעם עיריית תל אביב. הוא נפטר בעין הוד ב-21 באפריל 1984.